|
|
| ... |
לעמוד הבא - ההספד של מאיר שילוח (חלק 1 מתוך 4) מאתר יוצאי תדיראן מערכות עסקיות - תמונה עם משה ניר ומכתבים מחברים לעבודה הערה חשובה: כל עוד מופיע קישור לעמוד הבא, יש עוד עמודים לראות, גם אחרי ההספד של מאיר שילוח וההספד של יוסי שילוח. לתשומת לבכם.מכתבים לזכרו של משה ניר שכתבו בתו גלי ניר ואלמנתו רינה ניר
אבא, אני מתגעגעת אליך, הייתי רק בת 8 כשהלכת.
היום ראיתי תמונה שעשה ידיד שלי לזכר אח שלו שנפטר גם הוא מסרטן. אני רוצה לעצב לך אתר, אבא. אתר שיהיה מוקדש לך, שכולם יוכלו לדעת איזה אדם טוב ואציל נפש היית, ושאני אוכל להראות לך שאני אוהבת אותך. הייתי בסה"כ ילדה קטנה ולא ידעתי מה קורה מסביבי. אני מפחדת לעשות את זה עכשיו בגלל האובססיה שלי לשלמות, אבל אני באמת רוצה לעשות את זה, אבא. כי אני גאה בך שאתה אבא שלי, ואני רוצה שאתה גם תתגאה בי, משם למעלה. לפני כמה זמן הופעת לי בחלום, לפני שנה אולי, התגלית אלי בבית הישן שלנו. אמרת לי שאתה יודע מה עבר עלי ושאתה גאה בי. אני מקווה שאתה יודע שאני גם גאה בך ושאני מצטערת שלא יצא לי לבלות איתך ולהכיר אותך יותר. אם זה היית באמת אתה שנגלית אלי דרך החלום, אני לא יודעת, אבל זה הרגיש אמיתי. תהיה חזק שם למעלה, אבא. אוהבת, גלי. מאז שכתבתי את המכתב כבר הספקתי לעבוד על האתר. אבא, הייתי מעדיפה שתחייה ושלא אצטרך לעצב לך אתר הנצחה, אבל אני חושבת שגם שימחתי את אמא. אני מקווה שאתה אוהב את האתר שעשיתי לך. חבל לי כשאני חושבת על כל הדברים המשותפים שהיו יכולים להיות לנו. ירשתי ממך את האהבה לטכנולוגיה והכישורים הטכניים (אולי לא את כולם אבל לפחות חלק) ואני בטוחה שהיינו עושים שמח ביחד עם כל הציוד שלי. ואולי גם היית גאה בי אם היית יודע מה יש לי ומה אני יודעת לעשות. חבל שלעולם לא אדע ושלא יהיה לי בן משפחה קרוב להתייעץ איתו בדברים האלה. אמא עוזרת כמה שהיא יכולה ובאמת אין מה להגיד, היא נורא משתדלת, אבל אתה יודע שהיא לא בדיוק אוהבת מחשבים וגם כל פעם היא מסתבכת עם השלטים של הטלוויזיה :) אבל היא אמא שלי ואני אוהבת אותה. היה שלום, אבא. יום אחד אולי נתראה למעלה.  מוישי שלי, כמעט 19 שנים בלעדיך. כמו אבן שהושלכה למים ומותירה מעגלים הולכים וגדלים, כל שנה שעוברת שופכת אור נוסף על גודל האובדן. עם כל נכד שנולד, עם כל שימחה שהחמצת, עם כל הישג של בנותיך המחוננות, וגם עם כל כאב, עם כל מכה שהחיים מנחיתים עלינו, מורגש חסרונך בעוצמה רבה יותר. יש האומרים כי עם חלוף השנים מצטיירת תמונה יפה מן המציאות, דמיונית משהו, שהקטנות של היום יום נשכחות, שהזיכרון הוא סלקטיבי. יתכן שאכן כך. אבל "אחרי מות" מה נותר לנו אם לא הזיכרון? ואתה חי בי כזיכרון יפהפה של זוגיות שרק העמיקה עם השנים, כשהחברות והביחד היו ערך עליון, שהייתה בה צמיחה משותפת והתמודדות משותפת עם המכשולים, וכאלה לא חסרו לנו במהלך 22 שנות נישואינו. גלי, שלקחה ממך כל כך הרבה, שהפסידה כל כך הרבה, "חוגגת" עם הטכנולוגיות החדישות והמתוחכמות של עידן המחשב, ממש כמוך עם תחנת רדיו החובבים שבנית בימים של טרום המחשב. גלי כבר חולמת זמן רב על הקמת האתר לזכרך ולא במקרה עבר כל הזמן הזה עד למימושו של החלום. כי איך בונים אתר שיעביר בנאמנות ובדייקנות את כל הטוב והיפה שאתה מסמל עבורה. מאד שימח וריגש אותי מראה האתר המעביר תחושה של יופי וחיים. ואכן זיכרונך חי בקרבנו כמו החיים עצמם וזורם אתם, עם הטוב ועם הרע. כל כך הרבה קרה במהלך 19 השנים בלעדיך. אבל אם הייתי צריכה לבחור מכל הניסיונות לקח אחד, ערך אחד כדי לספר לך עליו, הייתי בוחרת ב"לזרום עם החיים": ללא מרירות, תוך שימור שימחת החיים והאופטימיות, תוך נאמנות לעצמי, עם חיבור לאותם עוגנים שבראשם המשפחה כמקור הכח והנחמה, ובצידה כל האהבות האחרות שנותנות טעם לחיינו. כזה היית אתה, מוישי אהובי, גם בזמנים קשים, ובמסלול הזה אני מוצאת את עצמי הולכת, גם כשלפעמים תהום פעורה לפני. על מה אספר לך עוד? על יעל, "הבת של האבא" שהתייתמה ממך ביום הבת-מצווה, והספיקה לחגוג בלעדיך את נישואיה לאבי, את לידת ביתה המקסימה נוגה'לה, את הסמכתה לעורכת-דין בישראל, את פתיחת משרד עורכי הדין עם אבי ואופיר? כמה גאה אתה יכול להיות? על איריס, שהיא כמעיין המתגבר, שופעת יצירתיות וחובקת עולם: עם אוליביה הבעל הבלגי, יושבת ביפן, עם 2 הילדים המתוקים נטלי ויונתן, המפליאים באנגלית שוטפת, ושולחת בעברית כתבות לעיתון באינטרנט ומלמדת בישול צרפתי? מה עוד אפשר לבקש? רק בריאות, מה שנלקח ממך באמצע החיים וגזל אותך מאתנו. אעפ"כ בעולם של היום, כשהוירטואליות תופסת יותר ויותר מקום כחלק מהחיים ומהמציאות, אתה עדיין חי כי הלב נושא אותנו תמיד אליך. יהי זכרך ברוך אוהבת תמיד וכל כך מתגעגעת רינה. |