הודעה לעיתונות

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו?

פצועים רבים מתמודדים עם קשיים בחזרתם למסלול חיים תקין ונשכחו מן הזיכרון הקולקטיבי, תערוכת הצילום " אחרי ככלות הכל והתמונה" של אוהד מימן ואלעד וייסמן מביאה את סיפורם המצולם של 6 חיילים בשיקום מתוך אלפים רבים. בתערוכה יוצגו 30 תמונות של 6 חיילים בשני מצבים. המצב הטראומתי של שיחזור חוויית הפציעה והמצב השני- השאיפה/ החלום. כל ההכנסות מהתערוכה הן קודש למימון טיפולים משלימים לחיילים לאחר השיקום.

הכול התחיל כשכל החברים הקרובים של שמרית קפלן (28), יוזמת התערוכה, גויסו בצו 8 במלחמת לבנון השנייה ובתל אביב החיים המשיכו כסדרם. הרגשת המחנק הניעה אותה לעשות מעשה- לבקר פצועים במחלקת שיקום. הפעם הראשונה הייתה קשה אבל התחושה הפנימית קראה לה לשוב ולחזור לשם. עם תחילת מבצע "עופרת יצוקה" הקשר עם הפצועים העמיק. מתוך הנוכחות הקבועה והאינטנסיבית במחלקה נחשפה שמרית לסיפורים, לרצונות, לשאיפות ובעיקר לצרכים היומיומיים של הפצועים המשתקמים ושל משפחותיהם.

בשיחות שניהלה עם החיילים הפצועים נושא "היום שאחרי" התגלה כמכשול גדול. הפצועים האלה אינם מצליחים להתקדם בחיים. כל אחד מהם עובר את השיקום הפיזי ומשתקם עד כמה שיכול, אך מבחינה פסיכולוגית הם תקועים עמוק בתוך הפציעה, בתוך הטראומה ואינם מצליחים להשאיר אותה מאחוריהם ולשוב למסלול החיים הרגיל. פצועים אלה זקוקים לטיפולים משלימים לשיקום הפיזי וכך שמרית התחילה להיעזר בהיכרויות האישיות כדי לעזור, לארגן מסיבות ואירועים למען החיילים הפצועים.

מתוך הקרבה והפגישות היומיומיות עם הפצועים נוצר הרעיון לעשות תערוכה כדי להעלות את המודעות הציבורית וכדי לממן את הטיפולים המשלימים.

על חלק מהחיילים המצולמים:

יונתן כהן

נפצע בוואדי סלוקי במהלך מלחמת לבנון השנייה, ביום האחרון של המלחמה. היה מפקד טנק. נ"ט חדר לטנק והתפוצץ ליד הראש שלו ויונתן נפצע קשה מאוד- כוויות, קרעים בעור התוף, שאיפת עשן וגזים רעילים. הוא והחיילים הנוספים ששהו בטנק הצליחו בדרך נס להיחלץ מהטנק ורצו כמה קילומטרים ל"שטח כינוס" שנקבע מראש ונחשב כשטח בטוח. יונתן הגיע לשם ואיבד את ההכרה, הרופא שהיה במקום טיפל בו ואז הוטס לבית החולים. היה בשיקום 4 חודשים. בשיקום סיפרו לו שחבריו לצוות נהרגו. כדי להתמודד עם הכאב הפיזי והנפשי התחיל לכתוב ספר " לא הגעתי לליטני" שיצא לאור ואחרי השיקום

אפילו חזר לפלוגה בשביל להיות עם החבר'ה, להיות איתם ולא לרגיש בודד ואף חתם קבע לזמן מסוים. כיום פתח עסק- בית ספר למתמטיקה ומקווה שהעסק יצליח.

אמיר לוי

נפצע בעזה לפני כ-7 שנים בפעילות מבצעית, בהיתקלות עם מחבלים בתל קטיפה. אמיר ועוד 2 חיילים רדפו אחרי 3 מחבלים, בסוף נשאר מחבל אחד שהתחבא ליד הים ופתח באש על אמיר וחייליו. המחבל שנמצא במרחק של חמישה מטרים מאמיר ירה 17 כדורים מתוכם אמיר חטף ארבעה. כדור בכל יד ובברך. אחרי שהמחבל ירה היה לו מעצור בנשק וברגע הזה ניסו לירות בו אך נגמרה תחמושת. הקצין של אמיר הגיב מהר וניסה להשתלט על המחבל והתחיל לריב מכות עם המחבל, כשהמחבל הבין שהוא לא מצליח לגבור אחרי 2.5 דקות בערך, המחבל פתח 3 רימונים וזרק אותם. כל הרימונים נפלו ליד אמיר ואף אחד מהם לא התפוצץ. לבסוף הרגו את המחבל. אמיר עבר חודשיים שיקום בסרוקה ושמונה חודשים בתל השומר ופיזית הוא השתקם. התהליך הנפשי ארך יותר זמן. ארבע שנים אחרי האירוע אמיר חזר לדת והפך לאדם מאמין. כיום אמיר עובד עם נוער, פרויקט בשם "נירים-שכונות", להדריך נוער "קצה" חלש, עם בעיות בבית.

יש לו שתי שאיפות עיקריות:

1. תודעה הציבורית- לשנות את היחס של המדינה כלפי הפצועים. מרגיש שהתפספסו. לא היה מישהו שאמר מה מגיע להם, איך צריך להתנהל אחרי הפציעה. הכל היה מאוד פורמלי, אף אחד לא התייחס לצד הנפשי.
2. לעזור כמה שיותר לאנשים אחרים, לתת כמה שיותר לאחרים, לחיילים שנפגעו.

יוגב מנשה

שירת במשמר הגבול במערת המכפלה בחברון. לפני כ5- שנים בהיתקלות עם מחבל ספג 2 כדורים בעמוד השדרה ומאז נשאר בכיסא גלגלים.

מור שקד

שירת בגדוד 202 של חטיבת צנחנים בתור מ"כ. נפצע במבצע "עופרת יצוקה" בהיתקלות עם מחבלים. מור ו4 חייליו נכנסו לבית ותודרכו לחכות בו. אחרי שזיהו שני מחבלים באחד הבתים, החלו במרדף אחריהם. המחבלים מצידם פתחו באש. החיילים הרגו את המחבלים, אבל מור נפצע קשה וחטף כדורים ברגל ובבטן. מור עבר שיקום וכיום הוא סיים טיפולים רפואיים. בקרוב מתחיל ללמוד פסיכומטרי ומנסה לנסות לחזור לחיי שגרה.

ניב קשת

שירתי כמפקד כיתה בנחשון, במהלך פעילות מבצעית בעיר קלקיליה נפצע קשה מאוד ע"י מחבל מתאבד. ניב ביצע סיור על נגמ"ש בעוטף העיר ופתיחת שערים חקלאים לפועלים, לאחר משמרת לילה אחד החיילים שלו דיווח לו שהוא רואה אדם חשוד שמעוניין לחצות את גדר הביטחון. ניב ניגש לאותו אדם במטרה למנוע ממנו לעבור את הגדר, לאחר שהוא הבין שהוא אינו יכול לעבור אותו אדם פיצץ את עצמו ממרחק של חצי מטר מניב, בעקבות כך נמנע פיגוע גדול באזור השרון וניב נפצע קשה מאוד. בעקבות כך עבר תקופה ארוכה של שיקום ובעצם סיים את שרותו הצבאי.

בן בוחניק

הפצוע האחרון של "עופרת יצוקה". נפצע מאוד קשה. טיל פגע 20 ס"מ ממנו, והרסיסים חדרו לראשון. בעקבות כך היה מחוסר הכרה 3 חודשים, ומאז משתקם אך נותרה פגיעה מוחית קשה.